Landscape with Animals

המשחק הפנימי

אני כותב כל יום במשך השנתיים האחרונות. אם אתה מחפש מישהו שיאתגר את החשיבה שלך - אתה במקום הנכון.

איך לבנות ולפתח חוסן נפשי? המדריך המלא.

יש הרבה דברים שאנחנו יכולים למדוד בחיים:

- אנחנו יכולים למדוד מה הגובה שלנו

- כמה אנחנו שוקלים

- מה אחוזי ההמרה שלנו

- כמה כסף הרווחנו בחודש האחרון

אבל איך אפשר למדוד חוסן נפשי ומנטלי?

השאלה הזו העסיקה אותי במשך זמן רב כל כך, אבל אחרי 3 שנים של עבודה עם בעלי עסקים וארגונים,

זיהיתי שיש מספר עקרונות מפתח שאנשים בעלי חוסן נפשי גבוה פעלו לפיהם.

במאמר שלפניכם אתייחס בפירוט לכל אחד מהעקרונות.


עקרון #1: חוסן מנטאלי ברמה עולמית מתחיל בחשיבה ברמה עולמית.

אלברט איינשטיין פעם אמר:

"אי אפשר לפתור בעיה עם אותה רמת התודעה שהייתה לנו בזמן שנכנסנו אליה."

מה שאלברט אינשטיין התכוון כשאמר את המשפט המפורסם הוא שאנשים שרוצים ליצור לעצמם חיים מופלאים מבינים שהם לא יכולים להגיע לשם עם רמת הידע הנוכחית שלהם.


אתן דוגמא מהחיים שלי:


בסוף שנת 2015 קיבלתי הצעה להיכנס כשותף (50%) באולם אירועים של 220 מוזמנים.​


באותם הימים מלאו לי 26 אביבים וההזדמנות לנהל אולם אירועים בגיל הזה קסמה לי נורא.

האם אתם חושבים שהיו לי את היכולות המתאימות לנהל את האולם בהצלחה? ממש לא.

האם זה עניין אותי? תהיו בטוחים שלא.

כל מה שדמיינתי לפניי היה הטייטל הניהולי ואת חשבון הבנק שלי גדל.

עכשיו בדיעבד אני יודע שלנהל אולם אירועים זאת אופרציה אחרת לחלוטין ממה שהכרתי -

מחזור חודשי של מאות אלפי שקלים וניהול מחלקות שונות :

-משרד

-מכירות

-מטבח

-מלצרים

-ספקים

- הנהלת חשבונות ועוד...

ללא ספק זאת הייתה קפיצת מדרגה שלא הייתי מוכן אליה.

אבל אפילו לא העלתי בדעתי שכל הסיפור הזה גדול עליי -

הייתי בטוח ביכולות שלי,

בטוח שיש לי את הגישה הנכונה,

את הכלים הנכונים,

את האסטרטגיות הנכונות,

ואת יכולות הניהול המתאימות.

אוי, כמה שטעיתי!

שנה וחצי אחרי שנכנסתי כשותף,

קיפלתי את עצמי ואת האולם עם הזנב בין הרגליים ועם חובות של מאות אלפי שקלים.


כשישבתי לחשוב איפה טעיתי הבנתי שנכנסתי לנהל את האולם ללא רמת הידע המתאימה,

פשוט לא היה לי מושג לאן אני נכנס.


הייתי בטוח שיש לי את מה שצריך כדי לצלוח את ההרפתקאה,

אבל הכניסה לאולם הוכיחה לי שהייתי צריך להתנהל ברמה אחרת לחלוטין.

בשיעור החשוב הזה טמון העיקרון ה#1 לחוסן מנטאלי:


חוסן מנטאלי ברמה עולמית מתחיל בחשיבה ברמה עולמית.


או במילים פשוטות יותר:


כדי להשיג מטרות גדולות ונועזות שלא השגנו בעבר,

עלינו לצבור ידע ומשאבים שיתמכו בנו בדרך.

בנוסף לחוויה שלי משנת 2015,

התקופה האחרונה חידדה את חשיבות העיקרון הזה,

מכיוון שהיא הצריכה מאיתנו לגייס משאבים וליצור הזדמנויות שלא היו קיימות לפני כן.

​​​

רגע לפני שנעבור לעקרון ה#2,

קחו כמה דקות ונסו לחשוב:

  1. האם רמת הידע הנוכחית שלכם תואמת לגודל המטרות שלכם?

  2. איך אתם מתפתחים על בסיס קבוע?

  3. באיזה ספרים אתם יכולים להיעזר?

  4. איזה קורסים דיגיטלים יכולים להתאים לכם?

  5. אחרי מי שווה לכם לעקוב ביוטיוב?

  6. מתי בפעם האחרונה למדתם כישור חדש?

  7. ​איזה יכולות ומשאבים (שאין ברשותכם כרגע) תידרשו להביא לידי ביטוי בדרך אל המטרות שלכם?

  8. מה אתם יכולים לעשות היום כדי להכין את עצמכם אל השלב הבא בהתפתחות האישית והעסקית שלכם?​

עיקרון #2: חוסן נפשי דומה במהותו לספר, לא שופטים אותו לפי הכריכה.


אי שם בשנת 2009 סיימתי בהצלחה קורס מפקדי כיתה ללוחמי חי״ר.

כבר מהשבוע הראשון בתור מפקד כיתה היה לי ברור שלחיילים עם נתונים פיזיים טובים יהיה קל יותר לעבור את מסלול ההכשרה.


להפתעתי,

בסוף תקופת ההכשרה גיליתי שחיילים בעלי פוטנציאל גבוה לא הגיעו לאותם הישגים כמו שחשבתי שיגיעו.

ברור שחלקם הגיעו לתוצאות מדהימות אבל כמה מהחיילים החזקים הגיעו להישגים בינוניים וחלקם אפילו פרשו במהלך הדרך.


לעומת זאת כמה מהחיילים שנאבקו במסלול ההכשרה הקשה הגיעו להישגים הרבה יותר טובים ממה שחשבתי.

אלה שהיו עם נתונים פיזיים נמוכים יותר הראו נכונות וכוח התמדה,

גם כשהם לא הצליחו לעבור מבחני כושר וסיבולת בניסיון הראשון,

הם ניסו שוב ושוב ולפעמים גם היו מגיעים אליי בשעות הפנאי שלהם לקבל עזרה.


לבסוף העבודה הקשה שלהם השתלמה והם סיימו את מסלול ההכשרה בהצלחה.


מה שעכשיו אני מבין הוא​ שחוסן נפשי בא לידי ביטוי שיכולת שלנו להתמודד עם כאב לאורך זמן,

כאב שיכול לבוא בצורה של לחץ ואפילו של בושה.


אומרים שההבדל בין אלוף לאדם רגיל, הוא שהאלוף ממשיך 5 דקות יותר מאשר האדם הרגיל.

זאת אומרת שהאלוף יכול להתמודד עם הכאב 5 דקות יותר.

וזה מה שהופך אותו לאלוף.

ממש כמו החיילים במסלול ההכשרה.

אני מזמין אתכם לחשוב על האנשים בחיים שלכם -

- מי נמצא לידכם שיודע להתמודד עם כמויות גדולות של כאב?

- מה אתם יכולים ללמוד ממנו?

- מה מניע אותו?

- מה גורם לו להמשיך 5 דקות נוספות?


עיקרון #3: מהירות הביצוע

ברגע שיש לכם רעיון, כמה מהר אתם עובדים כדי להוציא אותו לפועל?

יום? יומיים? חודש?

או שאתם מאלה שמחכים ל׳רגע הנכון׳?


בספרה ׳חוק 5 השניות׳,

מספרת לנו מל רובינס על כך שבשנת 1506 ביקש האפיפיור ממיכאלנג׳לו לצייר את הקפלה הסיסטינית ברומא,

מרוב שמיכאלנג׳לו לא האמין בעצמו הוא ברח לפירנצה,

האפיפיור היה צריך לרדוף אחריו קרוב לשנתיים כדי שהוא יסכים.

תחשבו מה היה קורה אם האפיפיור היה מוותר ?

היינו מפספסים את אחת היצירות הגדולות בעולם בגלל שמיכאלנג׳לו הרגיש שזה לא ׳הרגע הנכון׳.



הסיבה שבגללה מיכאלנג׳לו התחמק הוא כדי להגן על האגו שלו.

וזה נכון גם אליי,

גם אליכם,

וגם אל הארגונים המובילים בעולם.


אחת הסיבות העיקריות שאנחנו מתעלמים מהרצונות שלנו היא כדי להתגונן מפני ביקורת ומהאפשרות שניכשל.


האנשים המצליחים בעולם מבינים של׳רגע הנכון׳ אין כל משמעות.

הם מבינים שאם זה לא יקרה עכשיו, כנראה שזה גם לא יקרה לעולם.


אז במידה ואתם מוצאים את עצמכם אומרים שזה לא ׳הרגע הנכון׳,

אני מזמין אתכם לשאול את השאלות הבאות:


- מה חסר לי כדי להרגיש שזה אכן ׳הרגע הנכון׳?

- במי אוכל להיעזר?

- איזה משאבים שיש ברשותי יוכלו לעזור לי?

- לאיזה משתנים אצטרך לדאוג כדי להבטיח את הצלחתי?


מקווה שהשאלות האלו יתנו לכם דחיפה קלה אל עבר הפעולות שלכם.


וגם אם בסופו של דבר תנקטו פעולה ותיכשלו?


אז מה?

לפחות ניסיתם.


הניסיון הוא הניצחון האמיתי.

עיקרון #4: מעל הניצחון, מעל ההפסד.


המוח שלנו לא מסוגל להעריך את הערך הקיומי שלנו בלי ההישג והתוצאות,

מבחינתו אנחנו שווים רק כשאנחנו מצליחים.


מה גם שהנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב שאם רק היינו מרוויחים יותר, מצטיינים בכל מבחן, עובדים בעבודה האידיאלית או מוצאים את בת הזוג המושלמת - אז וודאי שהיינו מאושרים.

תופתעו לשמוע אבל זה ממש לא ככה,

המרדף אחר השלמות הוא דווקא המכשול הגדול ביותר אל האושר.


רק ברגע שנפסיק לרדוף אחרי השלמות הבלתי אפשרית נוכל להתקדם במסלול שיוביל אותנו אל האושר והסיפוק.

העיניין הוא שזה ממש לא אשמתנו,

העולם המערבי בנוי בצורה כזאת שמעריכה אותנו על פי הביצועים שלנו.


קחו לדוגמא את הרשתות החברתיות -

ילדים נמדדים היום לפי כמות הלייקים שהם מקבלים,

אומנים לפי כמות הצפיות ביוטיוב,

ובעלי עסקים לפי כמות העוקבים יש להם באינטסגרם.


בשוק העבודה התופעה מדאיגה לא פחות,

מעסיקים שמפעילים לחץ על העובדים שלהם להוכיח שהם חכמים וטובים יותר,

תורמים שלא במכוון להתפתחות של תרבות נרקיסיסטית של עובדים יהירים עם תחושת חוסר ביטחון.

תרבות מסוג זה מעודדת ביצועים בטווח הקצר אך מכשילה למידה וצמיחה לאורך זמן.


ההתמקדות בכישרון ותוצאות מסיטה את תשומת ליבנו מדבר חשוב לא פחות - מן המאמץ שאנשים משקיעים בדרך להשגתם מטרותיהם.

קובי בריאנט ז״ל נשאל באחד מראיונותיו על איזה סוג של שחקן הוא,

- שחקן ששונא להפסיד ?

- או שחקן שמשחק כדי לנצח?


קובי ענה שהוא משחק מעל הניצחון ומעל ההפסד.


מה שקובי מלמד אותנו הוא שכל אחד מסגונות המשחק הוא חולשה,

שחקן שעולה למגרש מהפחד להפסיד לא יתן את כל כולו מהחשש שהפעולות שלו ירדו לטמיון, מה שגורם לו באופן טבעי לירידה בביצועים.


שחקן שעולה למשחק כדי לנצח בכל מחיר מתמודד עם לחצים בלתי רגילים,

מכיוון שאם יפסיד כל עולמו ייחרב (מנטליות של כל תוצאה פחות מניצחון היא כישלון).


סגנון המשחק של קובי גרם לו לעלות למגרש כדי לבחון את גבולות היכולת שלו.

הוא הצליח לנתק את עצמו מהלחץ שסביבו,

מה שאפשר לו להביא את עצמו לידי ביטוי בצורה המקסימלית ביותר.


לסיכום:

מעל הניצחון = לא הניצחון הוא זה שבונה אותי

מעל ההפסד = לא ההפסד הוא זה שמרסק אותי

ניצחון אמיתי = תחושת שווי וערך עצמי ללא תלות בתוצאה.


האם אתם מזהים את עצמכם?

איזה סוג של שחקנים אתם? כאלה ששונאים להפסיד? או כאלה שמשחקים כדי לנצח?


מעוניינים להרחיב את הידע שלכם בנושא?

- מוזמנים לעקוב אחרינו ולהמשיך לקרוא פוסטים נוספים :)

- אנו ממליצים לכם לקרוא את ספרו הנפלא של ד״ר טל בן שחר - אושר אפשרי.


עיקרון #5: אלוף מתנהג כמו אלוף עוד לפני שהוא נהפך לכזה.


סטיבן קובי - מחבר הספר 7 ההרגלים של אנשים מצליחים במיוחד אמר -

הכל נברא פעמיים, קודם כל בדמיוננו ורק לאחר מכן במציאות.

המשמעות של העיקרון הזה הוא שכדי שנגיע למקום טוב יותר בסוף - אנחנו צריכים לתכנן את הדרך מראש.


מי אתם רוצים להיות?


הרבה פעמים אני נתקל באנשים שמחכים לתוצאה כדי להתחיל ולפעול כמו שהם רוצים -

הספורטאי מחכה לעבור לקבוצה גדולה כדי להיכנס לשגרת אימונים מתאימה,

או איש העסקים מחכה למשא ומתן כדי לתרגל מיומנויות.


אבל בסופו של דבר המציאות מראה שלא התוצאה מובילה להתנהגות,

אלא ההתנהגות שלנו (בהווה) מובילה לתוצאה (בעתיד).


אז איך העיקרון הזה בא לידי ביטוי בחיי היום יום?


1. ענף הבנייה -

תכנון מקדים הוא הכרחי להצלחת כל פרוייקט.


לפני שמתחילים לבנות את היסודות כל קודם חושבים על איך הבית יראה,

כמה חדרים יהיו בו ורק אז יושבים לסרטט ולבנות תוכנית עבודה.


2. ענף הספורט -

מוחמד עלי נחשב עד היום לאחד הספורטים הגדולים והצבעוניים ביותר בהיסטוריה.


הוא התאמן כמו אלוף עוד לפני שנהפך לכזה,

משטר האימונים שלו היה קפדני כמו מתאגרף מקצועי,

הוא פיתח את אותם ההרגלים של האנשים שהוא רצה להביס,

ואפילו עבד קשה יותר מהם כי היה לו פער לסגור.




״אני הטוב מכולם, אמרתי את זה הרבה לפני שידעתי שאהפוך לאחד כזה״. - מוחמד עלי

3. תעשיית החלל -

מסלול ההכשרה של נאסא הוא אחד המורכבים והמושקעים בעולם.

כחלק ממסלול ההכשרה בנתה נאסא מודל של תחנת החלל,

שעליו מתרגלים האסטרונאוטים שלל מצבי חירום.


ברמה הנפשית התרגול מפחית אצל האסטרונאוטים את רמת הלחץ מכיוון שהם חווים את הסיטואציות עוד לפני שהן קורות בפועל.


הקליקו על המסך כדי לצפות בסרטון המקורי:


מה עומד מאחורי העיקרון ברמה הפיזיולוגית:


המוח שלנו לא מבדיל אם אנחנו מבצעים פעולה בשטח או רק מדמיינים וחושבים עליה.

במחקר שנעשה בארצות הברית,

ספורטאים נדרשו לרוץ ריצת 100 מטר,

לאחר מכן הם נדרשו לשבת ולדמיין שהם רצים ריצת 100 מטר.

התוצאות:

בכל אחת מהפעולות נמצאה עלייה של חומר אפור -

זאת אומרת שבכל הנוגע למוח - אין הבדל בין פעילות ספורטיבית לבין חשיבה על פעילות ספורטיבית.


הנה כמה שאלות מנחות ליישום העיקרון: